בין מציאות לחלום | מאת טוני רובינס

    בין מציאות לחלום

    מהי הצלחה? כיצד מגשימים חלום? האם הגשמת חלום תביא לנו את האושר? טוני רובינס עושה לנו קצת סדר בראש

    מבוסס על הרצאתו של טוני רובינס: Your Mind is the Key to Your Success

    כתבה ראשונה בסדרה

    כמה פעמים בחיים החלטתם ש... תרדו במשקל, תשנו קריירה, תפסיקו לעשן או אולי רק תתחילו סוף-סוף לטפח את החצר המוזנחת שלכם לגן פורח? לא משנה מה הייתה אותה החלטה, העניין הוא שאם בסופו של דבר לא עשיתם אִתה כלום ונשארתם רק עם התסכול, יש לכם הרבה מה ללמוד על הגשמה עצמית. "להחלטה", אומר טוני רובינס, מאמן  אמריקאי בעל שם עולמי, "מגיעים מתוך תשוקה, לא מתוך ישיבה נינוחה בכורסה".

    רוב בני האדם נעים בעולם כמו מכוניות על הכביש, במסלול אחד שבו עיקר הפעילות שלהם מתמקדת בגירוי ותגובה למצבים משתנים. מתוך המכונית הפרטית הזאת, אם נמשיך את המשל, הם מביטים בקנאה על אנשים שהצליחו להגשים את עצמם, "לחיות את החלום".

    אך מה אם נאמר לכם שביֶדכם הכוח לא רק לבחור במסלול הרצוי לכם, אלא אף להתמיד בו ולהגיע להגשמה מלאה? האם לא הייתם אז נוטשים את הכורסה ועוברים לשלב שאחרי ההחלטה? בסדרת הכתבות שלפניכם נציג את תפיסתו של רובינס ביחס להגשמת חלומות או, לחילופין, התאמת החלום למציאות באופן שיגרום לכם לחוש שלמים, מסופקים ואפילו מאושרים במה שהשגתם.

    "אנשים שואלים אותי: מה המשמעות של להיות מאושר?", אומר רובינס. "אני עונה להם: צמיחה, התקדמות. התקדמות גורמת לנו אושר. גם אם לא הגענו למימוש התשוקה שלנו, עצם הידיעה שאנחנו בדרך אליה, שאנחנו עושים צעדים כדי להגשים את התשוקה שלנו, זה כשלעצמו גורם לנו שמחה. ומצד שני, גם אם אנחנו בשיא הצלחתנו, אם אנחנו מפסיקים לצמוח, אם אין לנו עוד תשוקה שמניעה אותנו הלאה, אנחנו מתחילים למות מבפנים".

    אם כן, החלטה שאנו פועלים להגשימה, נותנת לנו חיוניות, תקווה, תחושת אנרגיה של עשייה. רובינס מחלק את הדרך להגשמת שאיפה כלשהי, ולא משנה מאיזה תחום, לשלושה שלבים: הגעה להחלטה, קבלת מחויבות ופתרון.

    הגעה להחלטה היא בעצם הצהרת כוונות: אני רוצה שזה יקרה! אך לא די בכך כדי שהדבר אכן יקרה.

    השלב הבא הוא קבלת מחויבות. מחויבות אומרת שאעשה כל מה שנדרש כדי שהדבר שאליו אני שואף אכן יקרה. זה לא אומר רק להזיז הרים, לפעמים מדובר על פשוט להיות בעל מספיק כוח רצון כדי לקום מהכורסה אחרי יום עבודה מתיש ולשרטט תכנית עסקית, במקום לבהות בעוד משחק של האן.בי.איי.

    אחרי החלטה ומחויבות מגיע השלב הלא פחות מכריע והוא שלב הפִּתְרון. לא מדובר על השלב שבו אתה מביט לאחור בגאווה ואומר: הנה, עשיתי זאת. מדובר על שלב שבו גם אם עדיין לא עשית שום פעולה פיזית לקראת השינוי, בתוך-תוכך אתה כבר שם. בשלב זה לא משנה מה יהיו המכשולים שיעמדו לפניך, אתה כבר תמצא את הפתרון. אם לא תצליח בדרך אחת, תמצא דרך אחרת, ואם גם כאן תיתקל במכשול תמצא דרך לעקוף, לטפס או אפילו לנפץ את המכשול. אתה תעשה הכול  כדי שמה שאתה רוצה שיקרה, אכן יקרה. זהו שלב הפתרון.

    על פניו נראה המודל של רובינס פשוט להפליא ואם קראתם את הדברים עד כאן כל שעליכם לעשות הוא לשנס מותניים ולהכריז: אני מתחיל להגשים את עצמי. בפועל, זהו רק חלק מהתמונה. כדי להגיע להגשמה של חלום, כדי להגיע למיצוי עצמי, לסיפוק ואפילו לאושר, עלינו להיישיר מבט אל החלום ולשאול את עצמנו מה עומד מאחוריו ועד כמה יש הלימה בינו לבין מציאות חיינו.

    על כך, בכתבה הבאה.

    ה -BRAVING האישי לאֵמון עצמי

    שבעת מרכיבי האֵמון שלנו כלפי הזולת יכולים לעזור לנו לא פחות בבחינת האֵמון שלנו בעצמנו. וכן: מה הקשר בין אמון עצמי לאהבה עצמית

    כתבה שלישית בסדרה

    יחסי אנוש הם אתגר לא קל לפיצוח. בכל סביבה שבה אנו נמצאים – עבודה, משפחה, חברים – אנו לומדים בכל רגע ורגע את האנשים הסובבים אותנו, מגיבים למצבים משתנים ובהדרגה לומדים על מי אנו יכולים לסמוך ועל מי פחות. אך לא משנה כמה גולות מילאנו בצנצנת האמון שלנו, תמיד מישהו בסביבתנו הקרובה עלול לבגוד באמוננו, להנחיל לנו אכזבה ואולי אף שברון לב.

    במצבים אלו, מעבר לכאב הבגידה דבר נוסף בתוכנו עלול להתערער והוא - האמון העצמי. "כמה נאיבי הייתי", זו תגובה צפויה למדיי אחרי ההלם הראשוני. "איך לא ראיתי את זה בא?" ומכאן השאלה: איך אוכל לסמוך על עצמי ועל השיפוטיות שלי אחרי דבר כזה?

    מדד ה-BRAVING שבנתה פרופסור ברנה בראון כדי לבחון את יחסי האֵמון שלנו עם הסובבים אותנו, יכול לסייע לא פחות בבחינת היכולת שלנו לסמוך על עצמנו. לדוגמה: האם אני שומר על הגבולות האישיים שלי? האם אני יכול להחשיב עצמי כאדם אחראי? האם אני שיפוטי כלפי עצמי? נדיב? על פי בראון תמיד נוכל לבחון ולזהות בעצמנו את המרכיב שמהווה נקודת תורפה וללמוד כיצד לחזק אותו מכאן ולהבא.

    ולסיום, ומה בין אֵמון עצמי לאהבה עצמית? בהרצאתה המרתקת קובעת בראון: אדם שאין בו אֵמון עצמי, הוא גם אדם שאינו אוהב את עצמו. "אם צנצנת הגולותהאישיות שלכם אינה מלאה", היא מבהירה, "אם אינכם יכולים לסמוך על עצמכם ואין בכם אהבה עצמית, איך תוכלו לצפות מאחרים שיאהבו אתכם ושיסמכו עליכם? אנחנו לא יכולים לדרוש מאחרים את מה שאיננו דורשים מעצמנו. איך נוכל לסמוך על אדם שאומר: 'אני אוהב אותך' אם הוא לא אוהב את עצמו?".

    סדרת כתבות בנושא אמון בהתבססות על המחקר של פרופסור ברנה בראון:
    כתבה ראשונה: צנצנת הגולות של האמון
    כתבה שנייה: האנטומיה של האמון
    כתבה שלישית: ה-BRAVING האישי לאֵמון עצמי

     

    האנטומיה של האמון

    במחקרה על האמון זיהתה פרופסור ברנה בראון שבעה מאפיינים, שביחד ולחוד, מרכיבים את יחסי האמוןשלנו עם הזולת

    כתבה שנייה בסדרה

    האדם הוא יצור חברתי, הבונה מערכות תקשורת ענפות, שבהן עליו לברור על מי יוכל לסמוך וממי עדיף שייזהר; משפחה, חברים, קשרים בעבודה – כל אלה מעמתים אותנו שוב ושוב מול השאלה: במי אני יכול לבטוח? עם מי כדאי לי לחלוק סוד? ממי אני יכול לצפות לעזרה ומי עלול לאכזב אותי?

    במחקרה על נושא האמוןמפרטת פרופסור ברנה בראון שבעה מאפיינים, שביחד מאפשרים לנו לבנות מערכת אמון עם הזולת. ראשי התיבות הם BRAVING, ואכן צריך אומץ לעמוד מולם ולשאול את עצמנו על מה אנו מבססים את האמוןשלנו באנשים סביבנו.

    ומהם המאפיינים, על פי בראון? ניתן לנסח אותם כשאלות שעלינו לשאול את עצמנו בבואנו לבחון את יחסי האמוןשלנו מול הסובבים אותנו.


    ברנה בראון מבארת את הדרך ליצירת אמוןעל ידי B.R.A.V.I.N.G

     Boundaries) B) – גבולות:

    האם האדם שמולי מעמיד גבולות ברורים ביחסיו עמי? האם הוא מכבד את הגבולות שלי?

    Reliability) R) – אחריות:

    האם האדם שבו אני בוטח עומד בהתחייבויות מול? הבטחות? האם הוא מאכזב מדי פעם? בדרך כלל?

    Accountability)A) - יכולת לתת דין וחשבון:

    האם האדם מולי מסוגל להודות בטעות שעשה כלפיי ולקחת עליה אחריות? ומעבר לכך, האם יהיה מוכן לפצות אותי על טעותו?

    the vault ) V ) - הכספת

    עם מי אני יכול לחלוק סוד בביטחון מלא שישמור עליו כמו בכספת? ומה באשר לסודות של אחרים: אם הוא מרכל אתי על אדם אחר, האם זה אומר שהוא עלול לרכל עם אחרים עליי?

    Integrity ) I ) - יושרה

    האם אוכל לתת אמוןבאדם שאין לו יושרה וגרוע מכך: אדם המעודד גם אותי לנהוג כמותו? 

    Non-judgmental ) N ) - אי שיפוטיות:

    כאשר אני זקוק לעזרה, למי אוכל לפנות בלי לחוש בושה ובלי לחשוש שיזלזל בי בשל החולשה שחשפתי?

    Generosity ) G ) - נדיבות:

    המאפיין האחרון הוא היחיד שבא ביחס למכלול המאפיינים הקודמים. בני אדם אינם מושלמים וביחסינו עם אחרים אנו צפויים להיכשל במאפיין זה או אחר. כאן השאלה היא: האם האדם שבו אני נותן אמון מסוגל לנהוג בנדיבות כלפיי ביחס לקשיים שלי לעמוד בציפיות האמון שלו? לדוגמה: חבר ששכחתי להתקשר אליו ביום ההולדת יכול להגיב בהפגנת עלבון וסירוב לסלוח. מחד. מאידך, אם נדיבות מנחה אותו, הוא יוכל לראות את הצד שלי, לקבל אותי ולדעת שיש בינינו יחסי חברות ואמון, למרות שכשלתי במקרה זה. 


    סדרת כתבות בנושא אמון בהתבססות על המחקר של פרופסור ברנה בראון:
    כתבה ראשונה: צנצנת הגולות של האמון
    כתבה שנייה: האנטומיה של האמון
    כתבה שלישית: ה-BRAVING האישי לאֵמון עצמי

     

    להנהיג את השינוי – מנהיגות קו-אקטיבית

    תכנית המנהיגות בתפיסה הקו-אקטיבית מצמיחה מנהיגים מודעים לעצמם, בעלי רגישות לאקלים האנושי סביבם ויכולת להניע אחרים ליעדים חדשים

    מיהו מנהיג? על פי אילו ערכים על המנהיג לפעול? מדוע בכלל זקוקה החברה האנושית למנהיג? היום, בעידן הכפר הגלובלי, שמאופיין מצד אחד בידע אינטגרטיבי של היסטוריית האנושות בכללה ומצד שני מוכה בטלטלות קיצוניות ומסוכנות, השאלות האלה הופכות לרלוונטיות יותר מאי פעם.

    החברה האנושית נוהגת כעדר. מנהיג ראוי הוא מי שמזהה את הצורך בשינוי, יודע איזה שינוי יש לחולל ומצליח לסחוף אחריו קבוצה שתיישם יחד אִתו את השינוי הנדרש. מנהיגים יכולים לצמוח מכל מקום, בכל מצב. האם אתה מנהיג מטבעך? אם כן, תכנית המנהיגות הקו-אקטיבית תעצים אותך להכיר ביכולתך להנהיג, בכל תחום מתחומי חייך. 

    אימוןפיתוח המנהיגות החדשני מתנהל על פי המודל הקו-אקטיבי (שיתוף פעיל). המצטרפים לתכנית עוברים מסע בן ארבע תחנות:

    - עבודה על "האני הפנימי" - יצירתיות ומודעות לחוזקות ולחסמים הפנימיים

    - עבודה בשיתוף פעולה עם אחרים - יכולת ליצור יחסים אותנטיים ודינמיים, לזהות אנשים נוספים בעלי כישורים וכוחות ולהניע אותם לברית הדדיות שתאפשר שינוי.

    - עבודה עם הסביבה- מודעות ויכולת לזהות ולנתב באופן חיובי את האנרגיה הרגשית של הסביבה האנושית כלפיהם.

    - עבודה עם כל מה שיש בכל מצב - יכולת לפעול מתוך איתנות פנימית, גם כשהמרחב סביבם גועש ומיטלטל.

    יותר ויותר אנו נדרשים למנהיגים אמִתיים. על מנת לחולל את השינוי נדרשת ממנהיג אמִתי אינטגרציה של הכרה עצמית עמוקה, מודעות לצורך בשינוי, התכוונות ברורה למטרה ויכולת הבעה עצמית שפותחה במהלך התכנית ואשר תאפשר למנהיגים החדשים להניע אחרים ללכת בעקבותיהם.

     

    להעביר משימות מ"ניוטרל" ל"אוטומט"

    להעביר משימות מ"ניוטרל" ל"אוטומט"

    לא כל משימה דורשת פניוּת מחשבתית ייחודית. אילו משימות נוכל להפוך לאוטומטיות ובכך להוריד אותן מרשימת המטלות שלנו?

    המדריך החדש לניהול זמן יעיל על פי תורתו של רורי ויידן –

    - כתבה שלישית בסדרה -

    לכתבה הקודמת בסדרה >>

    נתחיל בסיפור ישראלי אותנטי: בשנות הששים, במסגרת חיזוק הקשרים עם אפריקה, הגיע נציג ישראלי לכפר נידח וצפה בנשות הכפר משקות את ערוגות הירק. הנהר היה רחוק והנשים עלו וירדו במשך שעות עם דליים על ראשיהן. –איזו עבודה מפרכת ומיותרת– חשב הישראלי ושרטט בפני ראש הכפר בהתלהבות את תכניתו להנחת צינורות השקיה. לתדהמתו, סירב ראש הכפר להצעה. "למה?", שאל הנציג הישראלי המתוסכל. "זה ייתן להן יותר מדיי זמן לחשוב", הסביר ראש הכפר.

    אוטומטיזציה הוא אחד המאפיינים הבולטים של התרבות המודרנית. למרות זאת, רובנו מרגישים שאין לנו זמן לנשום בין מטלות העבודה, המשפחה ו... החיים בכלל. המושג ניהול זמן, שנולד במחצית השנייה של המאה העשרים, התמקד ביעילות כמדד לניהול מוצלח. בהמשך התווסף השיקול של סדרי עדיפויות,  אך שניהם גם יחד לא נותנים מענה שיאפשר לאדם הממוצע לתמרן בין כמות המשימות המצטברת.

    רורי ויידן בחן התנהלות של מכפילי זמן(מולטיפליירים) - אנשים בעלי כישרון טבעי לניהול זמן, ומתוכו פיתח מודל חדש, המורכב מארבעה שלבים של טיפול במשימות. בכל שלב שאלת הבסיס צריכה להיות: כיצד הפעולה שלי היום תשפיע על החיים שלי מחר.השלב הראשון הוא  אלימינציה והוא מסייע לנו להחליט על איזו משימה אנו יכולים לוותר.

    השלב השני, בו נעסוק בכתבה זו, הוא: אוטומטיזציה.השאלה שעומדת על הפרק היא: אם אני לא יכול לבטל משימה מסוימת, האם אני יכול להפוך אותה לאוטומטית? 

    ניקח, לדוגמה, את הניירת המצטברת שמגיעה אלינו בדואר (היום גם האלקטרוני). למי יש כוח להתעסק אִתה? רבים מניחים אותה בצד עד שהיא מעלה אבק וניגשים לטפל בה רק כשאין ברירה. כך קורה ששוכחים לשלם ביטוחים מסוימים בזמן, לקחת את הרכב לטסט השנתי, לתייק תעודת אחריות חשובה ואולי אפילו לשלם איזשהו קנס על חניה. התוצאה: תזכורות בדואר, התראות ובסופו של דבר גם תשלומי קנס נושאי ריבית. הוסיפו לכך את התסכול בחיפוש אחר ניירת שאבדה ברגע שבאמת צריכים אותה, כי "אני יודע שהנחתי אותה ליד המחשב לפני שבוע, אבל מישהו הזיז לי את זה".

    מה יקרה אם נכניס את העיסוק המאוס בניירת לאוטומט? אם נחליט להקדיש לה שעה קבועה חודשית (לדוגמה: בכל יום רביעי האחרון של החודש(? מהר מאוד נגלה שלא רק ש"ניקינו את השולחן", אלא אותה שעה מאפשרת לנו להביט קדימה על המרחב הכלכלי שלנו. נוכל לתכנן מראש את ההוצאות העתידיות, להחליט במה כדאי לנו להשקיע כסף שנוכחנו לדעת שהתפנה לנו (חופשה משפחתית נשמע טוב?) וכן הלאה. אותה שעה חודשית, שנכנסה למערכת ניהול הזמן האוטומטית שלנו, תהפוך להשקעה מניבה של זמן והכנסה.

    נשמע פשוט? נשמע יעיל? צאו לדרך וחִשבו אילו משימות בחייכם שאינכם יכולים לבטל אתם יכולים להפוך לקבועות ואוטומטיות. אנחנו למדנו על האוטומטיזציה דרך מכפילי הזמן, אותם אנשים בעלי כישרון מולד לייעול. מה יכול לעודד אתכם לפעול כמותם? אולי הידיעה שהדרך שבה עשירים חושבים על כסף היא בדיוק הדרך שבה מכפילי זמן חושבים על הזמן.

    לכתבה הקודמת בסדרה >>

    • אודות אימון מנהלים
    • אודות אימון מנהלים
      המטרה המרכזית שלנו באימון מנהלים היא לעזור למנהלים להגיע לביצועי שיא תוך ניהול זמן אפקטיבי. הדבר מתאפשר תוך שילוב יכולות המנהל וצורכי הארגון. אנו עובדים עם מנהלים בכל הדרגים: הנהלה בכירה, מנהלי ביניים ומנהלי צוותים

      התכניות שלנו לאימון מנהלים

    מקיפאון להאצה

    שיטת "8 צעדים" של ד"ר ג'ון קוטר מובילה לשינוי ארגוני, מניעה את העובדים להירתם לשינוי ומסייעת לשמור על האצה קבועה של השינוי לאורך זמן

    לכל ארגון, חברה או מוסד מגיע רגע האמת שבו מבינים שיש צורך בשינוי. בין אם מדובר בתהליך שחיקה טבעי של המנגנון ובין אם החברה לא עומדת בקצב השינויים המתרחשים בחוץ (לדוגמה: תחרות גוברת, צרכים משתנים של לקוחות) השלב הראשון בתהליך ההבראה הוא הכנסת יועץ ארגוני שיוביל לשינוי אסטרטגי. אך הנתונים מראים שיותר מ-70% ממאמצי השינוי של חברות נדונים לכישלון. מה יבטיח, אם כן, את הצלחת השינוי? 

    במשך ארבעים שנה חקר ד"ר ג'ון קוטר מביה"ס לעסקים באוניברסיטת הרווארד את הנושא לעומקו. הוא בחן אסטרטגיות שינוי של מאות חברות אמִתיות, זיהה ובודד מאפייני הצלחה ושילב אותם למתודולוגיה הנקראת: "תהליך שמונת הצעדים לזכייה בפרס".

    לפי מחקרו של ד"ר קוטר, רוב הארגונים אינם מאמצים גישה עקבית והוליסטית לשינוי הפנימי, וכן אינם משקיעים בעידוד ובהמרצת כוח האדם שלהם בצורה יעילה לשינוי. בעשור האחרון עבר ד"ר קוטר ממחקר ליישום ופתח את חברה לייעוץ ארגוני. כיום, בעזרת שיטת "שמונת הצעדים", הוא וצוות המומחים שלו מאפשרים לכל מנגנון עסקי או מוסדי לשנות אסטרטגיה בהתאם לצרכיו ולהתמיד בה.

    מִלות המפתח של ד"ר קוטר הן: מהירות, האצה ויציבות בתהליך ההאצה. את אסטרטגיית השינוי קובעים המומחים של קוטר אינטרנשיונל תוך שבועיים עד שישה שבועות מהחלטת ההתקשרות. בשלב הבא הם מציגים בפני העובדים תכנית שתעודד אותם להתגייס ולקחת חלק בתהליך השינוי. מכאן והלאה נולד תהליך של האצה בתהליך השינוי. דווקא בנקודה זו עלול לצוץ המשבר, כי הנטייה הטבעית של כל מנגנון הוא לנער מעליו בהדרגה תהליכי שינוי. כאן במיוחד טמון סוד ההצלחה של שיטת "שמונת הצעדים", בהכנסת יציבות לתהליך השינוי והפיכת תהליך ההאצה לקבוע, באופן שלא תאפשר למנגנון לחזור לאסטרטגיה הישנה והכושלת.

    צנצנת הגולות של האמון

    פרופסור ברנה בראון פורשת את הנוסחה לבחינת האמון בין בני אדם

    כתבה ראשונה בסדרה

    מהו אמון? ממה הוא מורכב? מה גורם לנו לתת אמון באנשים מסוימים ובאחרים לא? איך אנו בוחרים את האנשים שעמם נחלוק את סודותינו ועליהם נסמוך ברגעים קשים?

    בראון החלה לחקור את האמון בעקבות מקרה אישי לגמרי. בִּתָה חזרה בוכייה מהלימודים וסיפרה כיצד בגדו באמונה חברותיה הקרובות ביותר. - איך אדע על מי לסמוך? – שאלה הילדה.

    בעצה שנתנה לה השתמשה בראון בדוגמה מחיי הכיתה, ובדוגמה זו שבה היא ממשיכה להשתמש בהרצאותיה בנושא. היא הזכירה לילדה צנצנת גולות, שהמורה השתמשה בה כדי לשקף לתלמידים את התנהגותם. כשהכיתה מתנהגת יפה המורה ממלאה את הצנצנת בגולות, אך על כל הפרעה או התנהגות לא נאותה, היא מוציאה חלק מהגולות מהצנצנת. "אמון", הסבירה בראון לבתה, "הוא משהו שנבנה לאורך זמן. את חולקת את הדברים הקשים עם חברים שבמשך שנים מילאת אִתָּם את צנצנת הגולות".

    פרופסור ברנה בראון היא חוקרת באוניברסיטת יוסטון, שהרצאותיה בTED- הן בין הנצפות ביותר בעולם. פרופסור בראון עוסקת במחקרים על אומץ, בושה, פגיעות, אמפתיה ועוד. מחקרה על אמון יוצא מגבולות האקדמיה ונותן לצופה כלי שימושי להבנת מערכות האמון שבהן הוא מעורב. שם הכלי: BRAVINGוהוא למעשה ראשי תיבות של שבעה מרכיבים, שביחד בונים את האמון. האופן שבו בראון מפרקת את המושג הטעון והמורכב כל כך, מאפשר לכל אחד מאִתנו לבחון את מערכות היחסים שלו עם חברים ועמיתים לעבודה. יתרה מכך: הוא מאפשר לנו לבחון בדיוק באיזו נקודה נפגע האמון שלנו ולראות האם – בהתייחס לשאר המרכיבים – יש בנו את היכולת לתקן את המעוות ולבנות את האמון מחדש.

    ומה באשר לאמון עצמי? גם כאן אנו יכולים להשתמש במדד ה-BRAVING. האם בגידה של מישהו קרוב אומרת שאיננו יכולים לסמוך על השיפוט שלנו בנושא האמון? בראון מציגה נוסחה בהירה, שמאפשרת לנו לבחון את האמון שלנו בעצמנו. "כאשר צנצנת הגולות האישית שלנו מלאה", אומרת בראון, "כאשר אנו מסוגלים לסמוך על עצמנו, אז אנחנו יכולים לסמוך על הבחירה שלנו באנשים שבהם אנו יכולים לתת אמון".

    סדרת כתבות בנושא אמון בהתבססות על המחקר של פרופסור ברנה בראון:
    כתבה ראשונה: צנצנת הגולות של האמון
    כתבה שנייה: האנטומיה של האמון
    כתבה שלישית: ה-BRAVING האישי לאֵמון עצמי