בין מציאות לחלום | מאת טוני רובינס

בין מציאות לחלום  מהי הצלחה? כיצד מגשימים חלום? האם הגשמת חלום תביא לנו את האושר? טוני רובינס עושה לנו קצת סדר בראש

בין מציאות לחלום

מהי הצלחה? כיצד מגשימים חלום? האם הגשמת חלום תביא לנו את האושר? טוני רובינס עושה לנו קצת סדר בראש

מבוסס על הרצאתו של טוני רובינס: Your Mind is the Key to Your Success

כתבה ראשונה בסדרה

כמה פעמים בחיים החלטתם ש... תרדו במשקל, תשנו קריירה, תפסיקו לעשן או אולי רק תתחילו סוף-סוף לטפח את החצר המוזנחת שלכם לגן פורח? לא משנה מה הייתה אותה החלטה, העניין הוא שאם בסופו של דבר לא עשיתם אִתה כלום ונשארתם רק עם התסכול, יש לכם הרבה מה ללמוד על הגשמה עצמית. "להחלטה", אומר טוני רובינס, מאמן  אמריקאי בעל שם עולמי, "מגיעים מתוך תשוקה, לא מתוך ישיבה נינוחה בכורסה".

רוב בני האדם נעים בעולם כמו מכוניות על הכביש, במסלול אחד שבו עיקר הפעילות שלהם מתמקדת בגירוי ותגובה למצבים משתנים. מתוך המכונית הפרטית הזאת, אם נמשיך את המשל, הם מביטים בקנאה על אנשים שהצליחו להגשים את עצמם, "לחיות את החלום".

אך מה אם נאמר לכם שביֶדכם הכוח לא רק לבחור במסלול הרצוי לכם, אלא אף להתמיד בו ולהגיע להגשמה מלאה? האם לא הייתם אז נוטשים את הכורסה ועוברים לשלב שאחרי ההחלטה? בסדרת הכתבות שלפניכם נציג את תפיסתו של רובינס ביחס להגשמת חלומות או, לחילופין, התאמת החלום למציאות באופן שיגרום לכם לחוש שלמים, מסופקים ואפילו מאושרים במה שהשגתם.

"אנשים שואלים אותי: מה המשמעות של להיות מאושר?", אומר רובינס. "אני עונה להם: צמיחה, התקדמות. התקדמות גורמת לנו אושר. גם אם לא הגענו למימוש התשוקה שלנו, עצם הידיעה שאנחנו בדרך אליה, שאנחנו עושים צעדים כדי להגשים את התשוקה שלנו, זה כשלעצמו גורם לנו שמחה. ומצד שני, גם אם אנחנו בשיא הצלחתנו, אם אנחנו מפסיקים לצמוח, אם אין לנו עוד תשוקה שמניעה אותנו הלאה, אנחנו מתחילים למות מבפנים".

אם כן, החלטה שאנו פועלים להגשימה, נותנת לנו חיוניות, תקווה, תחושת אנרגיה של עשייה. רובינס מחלק את הדרך להגשמת שאיפה כלשהי, ולא משנה מאיזה תחום, לשלושה שלבים: הגעה להחלטה, קבלת מחויבות ופתרון.

הגעה להחלטה היא בעצם הצהרת כוונות: אני רוצה שזה יקרה! אך לא די בכך כדי שהדבר אכן יקרה.

השלב הבא הוא קבלת מחויבות. מחויבות אומרת שאעשה כל מה שנדרש כדי שהדבר שאליו אני שואף אכן יקרה. זה לא אומר רק להזיז הרים, לפעמים מדובר על פשוט להיות בעל מספיק כוח רצון כדי לקום מהכורסה אחרי יום עבודה מתיש ולשרטט תכנית עסקית, במקום לבהות בעוד משחק של האן.בי.איי.

אחרי החלטה ומחויבות מגיע השלב הלא פחות מכריע והוא שלב הפִּתְרון. לא מדובר על השלב שבו אתה מביט לאחור בגאווה ואומר: הנה, עשיתי זאת. מדובר על שלב שבו גם אם עדיין לא עשית שום פעולה פיזית לקראת השינוי, בתוך-תוכך אתה כבר שם. בשלב זה לא משנה מה יהיו המכשולים שיעמדו לפניך, אתה כבר תמצא את הפתרון. אם לא תצליח בדרך אחת, תמצא דרך אחרת, ואם גם כאן תיתקל במכשול תמצא דרך לעקוף, לטפס או אפילו לנפץ את המכשול. אתה תעשה הכול  כדי שמה שאתה רוצה שיקרה, אכן יקרה. זהו שלב הפתרון.

על פניו נראה המודל של רובינס פשוט להפליא ואם קראתם את הדברים עד כאן כל שעליכם לעשות הוא לשנס מותניים ולהכריז: אני מתחיל להגשים את עצמי. בפועל, זהו רק חלק מהתמונה. כדי להגיע להגשמה של חלום, כדי להגיע למיצוי עצמי, לסיפוק ואפילו לאושר, עלינו להיישיר מבט אל החלום ולשאול את עצמנו מה עומד מאחוריו ועד כמה יש הלימה בינו לבין מציאות חיינו.

על כך, בכתבה הבאה.

המשך לקרוא

לדעת שאתה נפלא

רוב בני האדם מרגישים שאינם ראויים לאהבה. חלק ניכר מהחלטותינו מלוות בקולות פנימיים, שמערערים את ביטחוננו. לקולות אלה אני קורא "מחבלים" וביניהם נמצא את השופט, השתלטן הקרבני והמשתמט. קולות אלה אינם חלק מאישיותנו והבשורה הטובה היא שברגע שזיהינו אותם, אנו יכולים לפעול במודע כדי להיפטר מהם.

כנגד המחבלים הפנימיים עומדת חוכמת "האֲני הפנימי" (sage), שנמצאת (פיסית) במוח הימני שלנו. אם הצלחתם לנטרל את קולם של המחבלים הפנימיים, מתפנה הדרך לחמישה כוחות חוכמה אדירים, ואלו הם:

[להכניס קישור לאימון מנהלים]

אמפתיה - החלק החכם שבך יודע שלהכות בעצמך, להפיל עצמך מטה, כשאתה כבר ממילא שם, זה פשוט לא שפוי. במקום זאת הוא מאפשר לך חמלה ואהדה עצמית.

החוקר והמגלה– אתה הופך לילד החוקר, מגלה העולמות, שמסייר ביער. אתה מרים כל אבן כי אתה חייב לגלות מה יש מתחתיה. נכשלת? לא נורא! זוהי רק הזדמנות להתרומם מחדש. אתה מרותק לגלות את כל הגורמים הקשורים לכישלון המיזם שלך. מה תגלה? כל אחד בהתאם למחבלים הפנימיים שלו. לדוגמה: שהיית עצבני מדיי או מתגונן מדיי.

החדשן היצירתי – אתה הופך לילד היצירתי על החוף, בונה ארמונות מחול מחדש. מאחר שהמוח האינטליגנטי החיובי שלך מחווט ליצירתיות, אתה יכול לקחת את כל הגילויים על הכישלונות במיזם שלך למציאת פתרון יצירתי חדש , שלא חשבת עליו קודם.

הסייר - במשך הזמן אתה יכול לסייר על ידי כך שתבחר כיוון ותעבור לפעולה נועזת, חסרת פחד. בתוך כך תצליח להישאר חיובי אפילו באמצע המשבר.

תוכלו לעשות את כל אלה רק אם יש לכם שרירי חוכמה חזקים. ממצאי מחקרים ב-MRI מראים שטכניקה אחת ליצור שרירי חוכמה חזקים היא להטות את תשומת הלב לתחושה פיזית אחת למשך עשר שניות, כמה פעמים בכל שעה.

זה מוביל לכמה המלצות מפתיעות. למשל, אם אתה רוצים לבצע טוב יותר את עבודתך, קח כמה נגיסות מתפוח עסיסי, מתפצח בפה. הבט לתוך עיניו של חברך ושים לב למאות הגוונים בהם או שתחבק את אהובתך בכל כך הרבה תשומת לב, עד שתחוש את הלמות לִבָּה.

הטכניקה הזאת נשמעת למרבה הפלא טובה מכדי להיות אמתית, עד שאתה בוחן את העדויות.

מחקרים מראים שאנשים שאימצו את כוחות החכמה הפנימית, הם לא רק שמחים יותר, אלא הביצועים שלהם בעבודה טובים יותר: קרוב ל-40% ביצועים טובים יותר במכירות וכ-33% תפקוד טוב יותר בעבודת צוות. 

כל אחד יכול ללמוד לחזק את שרירי החוכמה שלו.

לסיום אספר לכם אנקדוטה אישית קטנה:

ילדיי, טיסה וקיאן, אוהבים דגדוגים. המצאתי משחק דגדוגים עם קיאן שבו אני מדגדג אותו ומפסיק רק אם הוא נותן לי את התשובה הנכונה:

אני שואל: "למה אני אוהב אותך כל כך?"

והוא עונה: "לא יודע, אבא. למה אתה אוהב אותי כל כך?"

אני שואל: "האם זה בגלל שאתה יפה כל כך?"

"לא, אבא".

"כי אתה חכם כל כך?"

"לא, אבא".

וכך אנו ממשיכים, עד שלבסוף אני מעמיד פנים שאני מאוד מתוסכל ושואל: "אז למה, קיאן, למה אני אוהב אותך כל כך?"

והוא עונה: "אתה אוהב אותי כי אני זה אני!"

זה משום שאני – אני!

התשובה היפהפייה הזאת של האני האמִתי, המקורי, החוכמה החיובית.

ואני שואל: מה באשר אליכם? כיצד ייראו חייכם אם תצהירו שאתם נפלאים, תזהו את המחבלים הפנימיים ותגרשו אותם, תכירו בהיותכם נפלאים ותחזקו את כוחות החוכמה החיובית שבכם? כיצד ייראו חייכם ואיזו מתנה נפלאה תהיה זו לאהוביכם, לסביבתכם, לעולם?

זִכרו: אתם נפלאים, אנחנו נפלאים. האנושות נפלאה!

מהישרדות לשגשוג

רוב בני האדם סובלים מחוסר אהבה עצמית ומקולות פנימיים, שמדכאים את הפוטנציאל האמִתי הטמון בהם. למסקנה זו הגעתי בעקבות מחקר מקיף שערכתי ואשר תחילתו, מטבע הדברים, בחוויה אישית שלי. בהיותי סטודנט באוניברסיטה נוכחתי לדעת שאת כל פעולותיי מלווה קול פנימי ששופט אותי ואת האנשים סביבי בקפדנות אכזרית. הארה זו הולידה מחקר רחב היקף, שבו זיהיתי ובודדתי תשעה מחבלים פנימיים, שגורמים לנו לפעול בצורה שמחבלת בפוטנציאל של ה"אני" המקורי שלנו.

מיהם המחבלים הפנימיים?  בראש ובראשונה מעל כולם עומד השופט וסביבו נעים מחבלי משנה כגון: השתלטן, התחרותי, חסר המנוח, הקפדן (פדנט), המְרַצֵה, הפרנואיד, המתחמק, הקרבן וההיפר-רציונלי. כל אלה הִנם קולות פנימיים, שמלווים אותנו בהתאם לאישיותנו, תוקפים אותנו במצבי חולשה ומונעים מאתנו חיים מתוך שמחה והגשמה. מקורם של הקולות הללו הוא במוח ההישרדותי שלנו. הם מבצבצים במהלך ילדותנו ומתחזקים והולכים עם חלוף השנים, בהתאם לחוויות שאנו סופגים. הם אינם חלק מאישיותנו המקורית! הם נספחים טורדניים וניתן להיפטר מהם.

להבדיל מהמחבלים הטורדניים הללו ניצב ה"אני" המקורי שלנו. אנו נולדים אִתו והוא נושא בתוכו את הידיעה הברורה שאנחנו נפלאים ומושלמים כפי שהננו. הביטו בחיוכו של תינוק ותוכלו לראות זאת. חכמת ה"אני" המקורי (שנמצאת בחלקה במוח הימני) היא זו האחראית על האינטליגנציה החיובית שלנו. אם נצליח להיפטר מהמחבלים הפנימיים, נוכל להחזיר לעצמנו את החשיבה המקורית, ולפעול מתוך שמחה, אהבה והגשמה עצמית.

על מנת להמחיש את ההבדלים ריכזתי עבורכם את הנתונים בטבלה הבאה:

                                               המוח ההישרדותי                        מוח האינטליגנציה החיובית

קול

מחבלים

חכמת "האני המקורי"

מיקוד

הישרדות

שגשוג

רגשות

דאגה, כעס, אכזבה, בושה, אשמה (עצמית), חרטה, האשמה

סקרנות, אמפתיה, חדוה, יצירתיות, שלוה, נחישות רגועה, הכרת תודה

 

בכתבה הקודמת שללתי את התפיסה לפיה רק מי שחווה ילדות מורכבת עד טראומטית סובל ממחבלים פנימיים. בנקודה זו הייתי רוצה להזים אשליה אחרת, לפיה אנשים שהגיעו להישגים כלכליים וחברתיים מרשימים, הם גם מי שנהנים מפסגת האושר. לא כך הוא! ניסיוני מראה שגם מצליחנים מוחלטים, שכלפי חוץ חייהם מעוררים קנאה, עשויים להרגיש באופן עמוק חסרי שמחה לחלוטין בשל המחבלים הפנימיים שלהם.

בסמינר לפיתוח מנהיגות שניהלתי פעם ביקשתי מהמשתתפים, כולם אנשי מפתח בעמדות בכירות ביותר, לרשום בצורה אנונימית את הרגשתם הפנימית. הציטוטים הבאים ימחישו לכם עד כמה קולותיהם של המחבלים הפנימיים מגיעים לכל מעמד, כל מִגְדר וכל מִגְזר, בדיוק כפי שציינתי בתחילת דבריי:

"אני מבוהל עד מוות מכישלון בניהול החברה שלי"

"אני לעתים רחוקות מרגיש שלֵו"

"אני חושש למות צעיר בשל עבודת יתר ומתח"

"אני מרגיש מאוד עצוב ובודד והכדורים נוגדי הדיכאון שאני לוקח' לא נראה שהם ממש עוזרים"

"אני באופן עקבי מלחיץ ושופט כל אדם סביבי"

"אני לא יודע איך באמת ליצור קשר עם בני היחיד"

"תדמית הביטחון העצמי שלי היא כוזבת"

"אני סובל מיצר הרס עצמי ואני לא יודע למה"

"אני לא אוהב את עצמי כל כך".

"חסר לי כוח להתנגד לפיתויים ותשוקות"

"לעתים קרובות אני מרגיש כמו מתחזה"

"אני דואג שהחומרנות שלי פוגעת בילדיי"

"אני משתמש בסמים ובאלכוהול כדי להפיג מתחים"

"הלוואי שהייתי יכול לברוח לשנה, רק להיות לבד"

ולבסוף:

"אני פוחד לגמור כמו אבי, שבסיום חייו מוצא את עצמו ללא אהבה וימות לבד".

כן. עושר והצלחה לא מחסנים איש מפני המחבלים הפנימיים. כיצד, אם כן, ניפטר מהם? כבר ציינתי שראשית הפתרון הוא בזיהוי המחבל האישי שלכם (וקחו בחשבון גם מחבלי משנה) המתחבא במחשבות ובאמירות הפנימיות שלכם. ברגע שתפסתם את המהות שלו, מה שאתם רוצים לעשות זה להדביק למחשבה את תווית המחבל ולשכוח ממנה. היא לא רלוונטית. היא לא שלכם. זאת עליכם לעשות, במקום לדבוק בה ולהאמין בה.

לדוגמה: אם אתם בטוחים שהמיזם שלכם ייכשל מחר, במקום להגיד: "אני אכשל מחר", עליכם לומר: "המחבלים במחשבה שלי אומרים שאני אכשל מחר".

[להכניס קישור לאימון לקריירה]

זהו כל ההבדל. מהרגע שתזהו את קולו של המחבל הפנימי, תבודדו אותו ותדגישו את היותו נפרד מִכֶּם, תוכלו להתפנות לדרך של עשייה ושגשוג. אתם מחלישים את המחבלים שלכם בכך שאתם חושפים אותם ומתייגים אותם.

מה השלב הבא? לחזק את שרירי חכמת ה"אני" המקורי. על כך בכתבה האחרונה בסדרה.

צנצנת הגולות של האמון

פרופסור ברנה בראון פורשת את הנוסחה לבחינת האמון בין בני אדם

כתבה ראשונה בסדרה

מהו אמון? ממה הוא מורכב? מה גורם לנו לתת אמון באנשים מסוימים ובאחרים לא? איך אנו בוחרים את האנשים שעמם נחלוק את סודותינו ועליהם נסמוך ברגעים קשים?

בראון החלה לחקור את האמון בעקבות מקרה אישי לגמרי. בִּתָה חזרה בוכייה מהלימודים וסיפרה כיצד בגדו באמונה חברותיה הקרובות ביותר. - איך אדע על מי לסמוך? – שאלה הילדה.

בעצה שנתנה לה השתמשה בראון בדוגמה מחיי הכיתה, ובדוגמה זו שבה היא ממשיכה להשתמש בהרצאותיה בנושא. היא הזכירה לילדה צנצנת גולות, שהמורה השתמשה בה כדי לשקף לתלמידים את התנהגותם. כשהכיתה מתנהגת יפה המורה ממלאה את הצנצנת בגולות, אך על כל הפרעה או התנהגות לא נאותה, היא מוציאה חלק מהגולות מהצנצנת. "אמון", הסבירה בראון לבתה, "הוא משהו שנבנה לאורך זמן. את חולקת את הדברים הקשים עם חברים שבמשך שנים מילאת אִתָּם את צנצנת הגולות".

פרופסור ברנה בראון היא חוקרת באוניברסיטת יוסטון, שהרצאותיה בTED- הן בין הנצפות ביותר בעולם. פרופסור בראון עוסקת במחקרים על אומץ, בושה, פגיעות, אמפתיה ועוד. מחקרה על אמון יוצא מגבולות האקדמיה ונותן לצופה כלי שימושי להבנת מערכות האמון שבהן הוא מעורב. שם הכלי: BRAVING והוא למעשה ראשי תיבות של שבעה מרכיבים, שביחד בונים את האמון. האופן שבו בראון מפרקת את המושג הטעון והמורכב כל כך, מאפשר לכל אחד מאִתנו לבחון את מערכות היחסים שלו עם חברים ועמיתים לעבודה. יתרה מכך: הוא מאפשר לנו לבחון בדיוק באיזו נקודה נפגע האמון שלנו ולראות האם – בהתייחס לשאר המרכיבים – יש בנו את היכולת לתקן את המעוות ולבנות את האמון מחדש.

ומה באשר לאמון עצמי? גם כאן אנו יכולים להשתמש במדד ה-BRAVING . האם בגידה של מישהו קרוב אומרת שאיננו יכולים לסמוך על השיפוט שלנו בנושא האמון? בראון מציגה נוסחה בהירה, שמאפשרת לנו לבחון את האמון שלנו בעצמנו. "כאשר צנצנת הגולות האישית שלנו מלאה", אומרת בראון, "כאשר אנו מסוגלים לסמוך על עצמנו, אז אנחנו יכולים לסמוך על הבחירה שלנו באנשים שבהם אנו יכולים לתת אמון".

סדרת כתבות בנושא אמון בהתבססות על המחקר של פרופסור ברנה בראון:
כתבה ראשונה: צנצנת הגולות של האמון
כתבה שנייה: האנטומיה של האמון
כתבה שלישית: ה-BRAVING האישי לאֵמון עצמי

מקיפאון להאצה

שיטת "8 צעדים" של ד"ר ג'ון קוטר מובילה לשינוי ארגוני, מניעה את העובדים להירתם לשינוי ומסייעת לשמור על האצה קבועה של השינוי לאורך זמן

לכל ארגון, חברה או מוסד מגיע רגע האמת שבו מבינים שיש צורך בשינוי. בין אם מדובר בתהליך שחיקה טבעי של המנגנון ובין אם החברה לא עומדת בקצב השינויים המתרחשים בחוץ (לדוגמה: תחרות גוברת, צרכים משתנים של לקוחות) השלב הראשון בתהליך ההבראה הוא הכנסת יועץ ארגוני שיוביל לשינוי אסטרטגי. אך הנתונים מראים שיותר מ-70% ממאמצי השינוי של חברות נדונים לכישלון. מה יבטיח, אם כן, את הצלחת השינוי? 

במשך ארבעים שנה חקר ד"ר ג'ון קוטר מביה"ס לעסקים באוניברסיטת הרווארד את הנושא לעומקו. הוא בחן אסטרטגיות שינוי של מאות חברות אמִתיות, זיהה ובודד מאפייני הצלחה ושילב אותם למתודולוגיה הנקראת: "תהליך שמונת הצעדים לזכייה בפרס".

לפי מחקרו של ד"ר קוטר, רוב הארגונים אינם מאמצים גישה עקבית והוליסטית לשינוי הפנימי, וכן אינם משקיעים בעידוד ובהמרצת כוח האדם שלהם בצורה יעילה לשינוי. בעשור האחרון עבר ד"ר קוטר ממחקר ליישום ופתח את חברה לייעוץ ארגוני. כיום, בעזרת שיטת "שמונת הצעדים", הוא וצוות המומחים שלו מאפשרים לכל מנגנון עסקי או מוסדי לשנות אסטרטגיה בהתאם לצרכיו ולהתמיד בה.

מִלות המפתח של ד"ר קוטר הן: מהירות, האצה ויציבות בתהליך ההאצה. את אסטרטגיית השינוי קובעים המומחים של קוטר אינטרנשיונל תוך שבועיים עד שישה שבועות מהחלטת ההתקשרות. בשלב הבא הם מציגים בפני העובדים תכנית שתעודד אותם להתגייס ולקחת חלק בתהליך השינוי. מכאן והלאה נולד תהליך של האצה בתהליך השינוי. דווקא בנקודה זו עלול לצוץ המשבר, כי הנטייה הטבעית של כל מנגנון הוא לנער מעליו בהדרגה תהליכי שינוי. כאן במיוחד טמון סוד ההצלחה של שיטת "שמונת הצעדים", בהכנסת יציבות לתהליך השינוי והפיכת תהליך ההאצה לקבוע, באופן שלא תאפשר למנגנון לחזור לאסטרטגיה הישנה והכושלת.

  • 1
  • 2